ניקוד עזר בעריכה לשונית 

אחת הפעולות בעריכה לשונית היא הוספה של ניקוד עזר. ניקוד עזר הוא ניקוד חלקי במילים מסוימות, על פי בחירה במהלך העריכה הלשונית. בדרך כלל ניקוד העזר הוא באות אחת, לעיתים ביותר מאחת.

דוגמאות למקרים שבהם אפשר להוסיף ניקוד עזר:

1. במילים לא מוכרות שבהן הקוראים לא יודעים האם האותיות נהגות:

• O (חולם מלא - ו' עם נקודה מעליה) או U (שורוק - ו' עם נקודה בשמאל)
• A (קמץ או פתח עפ"י כללי הניקוד) או E (סגול או צירה עפ"י כללי הניקוד) או שווא
• B (דגש ב-ב') להבדיל מ-V (בלי דגש ב-ב')
• K (דגש ב-כ') להבדיל מ-CH (בלי דגש ב-כ')
• P (דגש ב-פ') להבדיל מ-F (בלי דגש ב-פ')
• S (הנקודה בצד שמאל של ש') להבדיל מ-SH (הנקודה בצד ימין של ש')

2. במילים הנכתבות באופן זהה אך נהגות באופן שונה ומשמעותן שונה. אני משתמשת בניקוד העזר במילים שהופעתן פחות שגרתית, אחרת מתקבל רושם של דידקטיות. למשל:

• שורוק ב-ו' במילה מונעת munaat מהמילה “מנוע”, להבדיל מהפועל מונעת monaat מהפועל “למנוע”
• שורוק ב-ו' במילה להתנסות lehitnasut (ל + התנסות), להבדיל משם הפועל להתנסות lehitnasot
• שורוק ב-ו' במילה פגיעות pgiut להבדיל מפגיעות pgiot (רבות של פגיעה)
• פתח ב-ת' במילה מתקשר metaksher, להבדיל ממתקשר mitkasher
• סגול ב-ה' במילה הקשר heksher, להבדיל מהקשר hakesher

3. במילים הנכתבות באופן זהה אך נהגות באופן שונה ומשמעותן שונה, ומופיעות בטקסט בסמיכות באותו משפט או באותה פסקה. למשל:

• צירה או חיריק ב-א' המבחינות בין שם העצם אם (em) האם (haem) למילת התנאי או השאלה אם (im) או האם (haim), והבאות בסמיכות זו לזו

4. במילות יחס ב', ל, במילים שבהן רוצים להבהיר שמדובר בשם עצם לא מיודע לעומת שם עצם מיודע. לדוגמה:

• אם חשוב להבהיר שהכוונה כאן היא לשם עצם לא מיודע, נוסיף שווא: לבתים lebatim (ובהגייה תקנית levatim), בבתים bebatim (ובהגייה תקנית bevatim), כלומר בתים באופן כללי, לעומת שם עצם מיודע, כלומר בתים מסוימים, שינוקד בפתח או בקמץ בהתאם לכללי הניקוד, ובמקרה של “בתים” בפתח: babatim, labatim.

5. מפיק ב-ה' (דגש) במילים שבהן רוצים להבהיר שמדובר בשייכות בנקבה. למשל:

• שערה במובן השיער שלה תיכתב עם מפיק ב-ה', לעומת שם העצם שערה ביחיד.

חשוב להשתמש בניקוד העזר רק באות או באותיות שבהן זה הכרחי ולהימנע ככל האפשר מניקוד של המילה כולה. אין צורך לנקד מילות יחס שאינן חלק מהמילה שאותה מבקשים לנקד בניקוד עזר (אלא אם כן ניקוד העזר נועד להראות את הגיית מילת היחס ולא את הגיית המילה עצמה). אין צורך להוסיף חיריק לפני י', או להוסיף קמץ לפני א' או לפני ה' בסוף המילה. 

ניקוד העזר מנגיש הטקסט. במקום שאתעכב על המשפט ואקרא אותו שוב כדי להבין למה הכוונה, ניקוד העזר מבהיר זאת מיידית ותורם לקריאה ברצף. ההנגשה מתבטאת גם בכך שאין “חורים” בידע של הקורא, הוא חלק מהחוויה, שותף מלא ויודע היטב איך לקרוא ולהגות מילים זרות שהוא לא מכיר.

עם זאת, אני משתדלת לא להרבות בניקוד עזר ולהשתמש בו בצמצום, בייחוד בעריכת טקסטים ספרותיים, אלא אם כן זה ממש נדרש. ריבוי של ניקוד עזר קוטע את הזרימה של הטקסט ויוצר תחושה של דידקטיות, כאילו המורה מראה לנו, לתלמידים, איך לקרוא את המילה אבל את זה למדנו מזמן. ריבוי של ניקוד עזר מדגיש את נוכחותה של עריכה לשונית במובן השלילי. במאמרים אחרים כתבתי על מעורבות יתר של עריכה לשונית הפוגעת בחוויית הקריאה. אני מדמה זאת לסרט. אנחנו רוצים להישאב לתוך העלילה ולא להרגיש את נוכחותה של המצלמה או של הוראות הבמאי. כך גם בטקסטים כתובים. על כן ניקוד העזר צריך להשתלב ברגישות ובמידתיות. עריכה לשונית טובה היא עריכה שבה העורך לא חש צורך להוכיח ביצועים ולהראות שנעשתה כאן עריכה לשונית, על ידי ריבוי של ניקוד עזר או העלאת המשלב בכל מקרה ובכל מצב, אלא דווקא עריכה הנשארת מאחורי הקלעים. היא שומרת על כללי הכתיב ועל תקניות ומנגישה את הטקסט, אך לא מטיחה זאת בפרצופו של הקורא. 

ריבוי של ניקוד עזר פוגע באחד העקרונות החשובים בעריכה - אחידות. נתקלתי לא פעם בספרי פרוזה בשימוש במילים מסוימות בכתיב חסר ובהוספת ניקוד עזר לאותן מילים. אם רוב הטקסט נכתב בכתיב מלא, אין סיבה לכתוב למשל עיני בכתיב חסר ולנקד את ה-נ' בניקוד עזר בפתח, כשמתכוונים לעיניים שלי ברבים - עיניי. הכתיב המלא מנגיש את המילים, מקל את הקריאה וההגייה ומצמצם במקרים רבים את מספר המשמעויות העולות בקריאת מילים מסוימות. מילים רבות נכתבות באופן זהה הן בחסר והן במלא, אך במקרים שבהם התווספה להן י' או ו' במסגרת כללי הכתיב המלא, כדאי להשתמש בגרסת הכתיב המלא - למעט מקרים מיוחדים, למשל, בציטוט של אדם שחי בתקופה שבה הכתיב החסר היה דומיננטי, אפשר להשתמש בכתיב חסר במילים מסוימות ובניקוד עזר.